מי שמחפשים תווים קלים לפסנתר מוצאים בעיקר עיבודים מפושטים: מישהו לקח את היצירה והוציא ממנה תווים. זו משמעות אחת של קל. יש עוד משמעות: אותה יצירה, כל תו שהמלחין כתב, על דף שיש בו פחות לפענח. שתיהן שימושיות, אבל הן פותרות בעיות שונות, ומבוגרים שחוזרים לפסנתר צריכים הרבה פעמים את השנייה.
שני סוגים של קל
רוב הדרכים להקל על תווים משנות את המוזיקה או את המראה של הדף:
- עיבוד מפושט: פחות תווים, אקורדים דלילים, והרבה פעמים יד שמאל שמצטמצמת לתו אחד. המוזיקה עצמה משתנה.
- הדפסה גדולה: אותם תווים, בגדול. נוח לעיניים, אבל כל סימן עדיין שם ועדיין צריך לפענח אותו.
- סולם אחר: היצירה מועברת לסולם עם פחות דיאזים או במולים. יש פחות סימנים, אבל היא כבר לא בסולם שהמלחין בחר, וגם לא תואמת להקלטות שאתם מכירים.
הסוג השני הוא תווים שקל יותר לקרוא, וזה מה ש-iCanPiano עושה. המוזיקה נשארת אותה מוזיקה: אותם צלילים, אותו סולם, אותה הרמוניה, שתי הידיים כמו שנכתבו. רק הכתיבה משתנה, כך שבכל שורה יש פחות לפענח.
היצירה לא הייתה הבעיה
מבוגרים בדרך כלל יודעים איך סונטת אור הירח צריכה להישמע. כשמנגנים גרסה שבה ההרמוניה מדוללת ויד שמאל מנגנת תווים בודדים, שומעים את החור מיד. אבל העניין הגדול יותר הוא שהקיצוץ לא נוגע במה שהיה קשה. אצל הרבה מבוגרים, היצירה עצמה בסדר לידיים. מה שקשה הוא לקרוא אותה: סימני הסולם, סימני ההיתק, קווי העזר, הכול בבת אחת. עיבוד מפושט נותן להם פחות מוזיקה, ועדיין דף מאותו סוג. יצירה יכולה להיראות קשה על הנייר, ולהתברר כלא כל כך קשה לנגינה כשהקריאה קלה יותר.
לאן הולך המאמץ
דמיינו אקורד נמוך ביד שמאל, שני קווי עזר מתחת לחמשה של הבס, ביצירה עם חמישה במולים. לפני שהיד זזה, סופרים קווים כדי לזהות את הצליל התחתון, נזכרים אילו צלילים הם במול בסולם הזה, ובודקים אם סימן קודם בתיבה שינה אחד מהם. ואז מגיע האקורד הבא. הידיים מוכנות ומחכות לעיניים. המחקר על קריאה מהדף קושר את היכולת בעיקר לאימון, והזיכרון העובד מוסיף על זה (מיינץ והמבריק, 2010), ודף כזה דורש הרבה משניהם.
לקרוא מהדף או לנגן בעל פה
החלק הזה בא מהניסיון של אופיר אתר, הפסנתרן שבנה את iCanPiano. בגלל שהפענוח כל כך קשה, הרבה פסנתרנים נשענים על הזיכרון. הם לומדים יצירה עד שהידיים יודעות אותה, מנגנים בעל פה, ומעיפים מבט בדף רק כדי להיזכר במקומות שהם יודעים שמסובכים: כאן זה דיאז, לא במול. הדף הופך לרשימה של אזהרות.
ב-iCanPiano Style הוא קורא מהדף עצמו. התו מראה איזה קליד לנגן, אז אין מה לבדוק בסימני הסולם. וכשהוא כן רוצה ללמוד יצירה בעל פה, גם זה קל יותר, כי בשלב הזה הוא כבר יודע לנגן אותה. קריאה מהדף מביאה אתכם לנגן יצירה מהר, ושינון בעל פה לפני כן לוקח הרבה יותר זמן. עם דף קל יותר אפשר להתחיל בראשון ולהוסיף את השני אחר כך, אם רוצים.
למי זה מתאים
- מבוגרים שחוזרים לפסנתר, שהידיים שלהם זוכרות יותר מהעיניים.
- אנשים עם ADHD או דיסלקציה שהפענוח הוא החלק הקשה בשבילם. זה לא טיפול באף אחד מהם, וזה לא נחקר אצלם, אבל יש על הדף פחות לפענח.
- כל מי שעזבו יצירה שאהבו בגלל האופן שבו היא כתובה.
דרכים פשוטות להקל על כל דף
- להגדיל במכונת צילום. ארגוני דיסלקציה ממליצים על זה.
- לסמן את סימני ההיתק בצבע, כדי שדיאז שנשכח כל פעם יקפוץ לעין.
- לכסות את כל הדף חוץ מהשורה שעובדים עליה.
- להקשיב קודם להקלטה, ולתת לאוזן לעזור לעיניים.
מה שרואים זה מה שמנגנים
iCanPiano הוא נגן תווים למבוגרים שחוזרים לפסנתר, עם יצירות אמיתיות מבאך ומוצרט ועד בטהובן ושופן. הוא כתוב ב-iCanPiano Style: לתו שיושב על קליד שחור אין סימן דיאז או במול. ראש התו עצמו חצי שחור וחצי לבן:
- פה דיאז: החצי הימני שחור, אז מנגנים את הקליד השחור שמימין לפה.
- סי במול: החצי השמאלי שחור, אז מנגנים את הקליד השחור שמשמאל לסי.
- תו שכולו שחור או כולו לבן יושב על קליד לבן.
את הרעיון לומדים בערך בחצי דקה. בכמה הדקות הראשונות זה יכול להרגיש קצת מוזר אם באים מתווים רגילים, ואחר כך רוב האנשים מוצאים שזה קל יותר. התווים הרגילים תמיד מוצגים לצד התווים שלנו, אז אפשר לחזור אליהם בכל רגע. אנחנו לא מבטיחים קריאה מהירה יותר. אנחנו אומרים שזה קל יותר, ובמיוחד אקורדים קלים יותר לראות.
אפשר לנגן יחד עם הנגן: להשתיק את יד שמאל או את יד ימין, להאט, ולכוון את הווליום. מי שמעדיף נייר יכול להדפיס את הדפים ב-iCanPiano Style.
iCanPiano עובד בדפדפן באתר icanpiano.net, והאתר והנגן בעברית. אפליקציה לאייפון ולאייפד בדרך. היא שומעת אתכם מנגנים, דרך המיקרופון או מקלדת MIDI, ויש בה שיעורים קצרים: דקה של הסבר ודקה וחצי של נגינה. השיעורים לא תלויים זה בזה, אז אפשר לקפוץ ישר לשיעור שצריך ומשם ליצירות אמיתיות.
שאלות נפוצות
מה התווים הכי קלים לפסנתר?
תלוי מה קשה לכם. אם התווים יותר מדי לידיים, עיבוד מפושט הוא התשובה. אם הדף הוא הבעיה, חפשו את המקור בתווים שקל יותר לקרוא, וככה המוזיקה נשארת שלמה.
עיבודים מפושטים מתאימים למבוגרים?
לפעמים, כשהידיים עוד לא מוכנות למקור. אצל הרבה מבוגרים שחוזרים לנגן החלק הקשה הוא הקריאה, וגם גרסה קצרה צריך לקרוא. והיא גם נשמעת דלה יותר מהיצירה שהם מכירים.
יש תווים לאנשים עם דיסלקציה?
האגודה הבריטית לדיסלקציה ממליצה על תווים מוגדלים, סימני היתק מסומנים בצבע ונייר צבעוני. מה שעובד שונה מאדם לאדם.
עדיף לקרוא מהדף או לנגן בעל פה?
שתי הדרכים בסדר. הרבה פסנתרנים משננים כי הפענוח קשה, ומשתמשים בדף רק כתזכורת. מדף שקל יותר לקרוא אפשר לנגן מוקדם יותר, ולשנן אחר כך אם רוצים.
מה זה iCanPiano Style?
דרך לכתוב תווים שבה תו על קליד שחור מצויר חצי שחור וחצי לבן, בלי סימן דיאז או במול. היצירות עצמן לא משתנות.