הרבה אנשים שמתחילים פסנתר מפסיקים. ילדים מפסיקים, בני נוער מפסיקים, ומבוגרים שחזרו אחרי שנים מפסיקים שוב. כאן נסתכל על מה שהמחקר באמת אומר על הסיבות, על מה שהוא לא אומר, ועל סיבה אחת שמדברים עליה מעט: כמה עבודה צריך כדי לקרוא את הדף.
כמה אנשים מפסיקים
המספרים הכי ברורים באים ממחקר של רות' ומילנזיפן מ-2021, שפורסם ב-PLOS ONE. הם עקבו אחרי 3,303 תלמידים בגילי 10 עד 17 בבריטניה ובגרמניה. בערך חצי מהם הפסיקו שיעורי מוזיקה ופעילויות מוזיקליות אחרות עד גיל 17, רובם בין 15 ל-17. מי שגדלו בבית עם פחות מוזיקה, והגיל עצמו, ניבאו מי יפסיק. המחקר כולל את כל הכלים, ונגני פסנתר הפסיקו פחות מנגני גיטרה בגילי 16 ו-17.
על פסנתר בפרט יש מחקר קנדי מ-2017 של גרלוס, קומו וסווירפ. הם השוו 55 תלמידי פסנתר שהפסיקו עם 153 שעדיין לומדים. לפי החוקרים, נשירה לפני שמגיעים לרמה בינונית היא בעיה נפוצה, והם גם כותבים שאין עליה הרבה מחקר. המדגם שלהם היה די אחיד, בעיקר משפחות ממעמד בינוני גבוה במערב קנדה.
דבר אחד הנתונים לא מראים: שיותר אנשים מפסיקים היום מבעבר. סקר Making Music הבריטי מ-2014, שנעשה עבור ABRSM, גוף בחינות המוזיקה, מצא ששבעה מכל עשרה ילדים מנגנים על כלי, יותר מאשר בסקרים הקודמים שלו. מי שאומרים שהנשירה מפסנתר עולה, אומרים יותר ממה שהנתונים מראים.
מה אנשים אומרים כשהם מפסיקים
- אובדן עניין, ודברים אחרים שתופסים את הזמן: לימודים, עבודה, חוגים אחרים. אלה היו הסיבות העיקריות בסקר Making Music מ-2014, אצל ילדים וגם אצל מבוגרים.
- תחושה של חוסר מסוגלות. במעקב אוסטרלי מ-2013 של אוונס, מקפרסון ודייווידסון, מי שהפסיקו הרגישו פחות מסוגלות, פחות חיבור לאחרים ופחות שליטה בתקופה שבה הפסיקו.
- אצל מבוגרים, שינויים בחיים. פיטס ורובינסון (2016) מצאו שמבוגרים חובבים מפסיקים בעיקר במעברים, כמו אוניברסיטה, עבודה חדשה או תינוק, וכשהמוזיקה כבר לא מתאימה למטרות או ליכולת שלהם.
- גם המורים רואים את זה. באותו סקר בריטי כמעט חצי מהמורים ציינו מוטיבציה נמוכה של תלמידים וחוסר תמיכה בין הדברים הקשים בעבודה.
מה עדיין לא יודעים
לא מצאנו אף מחקר ששאל אנשים אם קריאת התווים היא הסיבה שהפסיקו. אף אחד מהמחקרים האלה לא מצביע על התווים בנפרד. אף אחד לא מדד כמה פעמים תלמידים מגיעים לשיעור בלי שהתאמנו, או למה. ואין סקר על הקשיים של מבוגרים שחוזרים לפסנתר בקריאה דווקא. לכן כל מה שבשני החלקים הבאים הוא היגיון ולא מחקר, ואנחנו אומרים את זה בפירוש.
העומס של הקריאה
דמיינו יצירה איטית במי מז'ור. ארבעה דיאזים בסימני הסולם, אז כל פה, דו, סול ורה מוגבהים לאורך כל היצירה. בתיבה 12 סימן בקר מבטל אחד מהם, אבל רק עד קו התיבה. ביד ימין יש אקורד שהצליל העליון שלו על קו עזר, ויד שמאל במפתח הבס עושה משהו אחר. את כל זה צריך לסדר בראש בדיוק ברגע שהתו צריך להישמע.
מחקרים על קריאה מהדף מסכימים שלזה יש מחיר. אצל מיינץ והמבריק (2010), האימון הסביר בערך חצי מההבדלים בין פסנתרנים, והזיכרון העובד הוסיף עוד. הררו וקרייאדו (2019) ראו תמונה דומה אצל 131 סטודנטים למוזיקה. אייבה וסאקאגוצ'י (2018) מצאו שגם פסנתרנים מיומנים טועים בתווים רחוקים מעל או מתחת לחמשה, ופרה ועמיתיו (2025) מצאו שסימני היתק מאטים קוראים פחות מנוסים יותר ממומחים. המחקרים האלה לא אומרים שהקריאה גורמת לאנשים להפסיק. הם אומרים שהיא תופסת חלק גדול מהקשב בזמן הנגינה.
שמחה או שיעורי בית
אופיר אתר, שבנה את iCanPiano, רואה את זה כך. פסנתר אמור להיות החלק הכיפי בשבוע. ילד יסבול קצת בשביל שיעורי בית, כי שיעורי בית הם חובה. פסנתר הוא לא חובה, וכשכל אימון פירושו לפענח את הדף תו אחרי תו, המוזיקה אף פעם לא ממש מגיעה, והשמחה הולכת ראשונה. החלום לנגן חומק, חוזר, וחומק שוב.
המבחן שלו פשוט. מעט מבוגרים היו מבלים את הערבים הפנויים שלהם בפענוח סימנים בשביל הכיף, כשהמוזיקה מגיעה רק אחרי שבועות. אם מבוגרים לא היו עושים את זה, הגיוני לשאול למה מצפים מילדים וממתחילים לעשות את זה. המחקרים שלמעלה מסתדרים עם הטיעון: אנשים מפסיקים כשהם מרגישים פחות מסוגלים וכשהעניין דועך. אם עומס הקריאה הוא חלק גדול מזה, את זה עוד לא מדדו.
לאופיר יש ADHD, ולדבריו, ברגע שסימני הדיאז והבמול ירדו מהדף, הוא התחיל לנגן יצירות קלאסיות ואחרות שלא חשב שתהיה לו סבלנות לקרוא. זה הניסיון האישי שלו.
מה אפשר לשנות
- להגיע מהר יותר למוזיקה אמיתית. יצירה שאוהבים, אפילו שורה אחת ממנה, נותנת סיבה לשבת לנגן גם מחר.
- להוריד פענוח איפה שאפשר. פחות סימנים לזכור משאיר יותר קשב לידיים ולצליל.
- להחזיק כמה יצירות במקביל. כשאחת נתקעת, אחרת עדיין נשמעת טוב.
- לקחת בחשבון שינויים בחיים. אם מפסיקים בגלל עבודה חדשה או תינוק, לחזור זה דבר רגיל. פיטס ורובינסון מצאו שמי שהיו להם חוויות טובות קודם חזרו בקלות רבה יותר.
הקריאה היא רק סיבה אחת שאנשים מפסיקים, ואין לנו נתונים שהיא העיקרית. iCanPiano Style מוריד מהדף שלב אחד של פענוח: סימני הדיאז והבמול. הקצב, שתי הידיים והאימון נשארים. אם הקושי שלכם הוא לשמור על מוטיבציה בשבועות הראשונים, במאמר שלנו על למה מבוגרים מפסיקים פסנתר ואיך ממשיכים יש הרגלים בדיוק לזה.
מה שרואים זה מה שמנגנים
iCanPiano הוא נגן תווים למבוגרים שחוזרים לפסנתר, עם יצירות אמיתיות מבאך ומוצרט ועד בטהובן ושופן. הוא כתוב ב-iCanPiano Style: לתו שיושב על קליד שחור אין סימן דיאז או במול. ראש התו עצמו חצי שחור וחצי לבן:
- פה דיאז: החצי הימני שחור, אז מנגנים את הקליד השחור שמימין לפה.
- סי במול: החצי השמאלי שחור, אז מנגנים את הקליד השחור שמשמאל לסי.
- תו שכולו שחור או כולו לבן יושב על קליד לבן.
את הרעיון לומדים בערך בחצי דקה. בכמה הדקות הראשונות זה יכול להרגיש קצת מוזר אם באים מתווים רגילים, ואחר כך רוב האנשים מוצאים שזה קל יותר. התווים הרגילים תמיד מוצגים לצד התווים שלנו, אז אפשר לחזור אליהם בכל רגע. אנחנו לא מבטיחים קריאה מהירה יותר. אנחנו אומרים שזה קל יותר, ובמיוחד אקורדים קלים יותר לראות.
אפשר לנגן יחד עם הנגן: להשתיק את יד שמאל או את יד ימין, להאט, ולכוון את הווליום. מי שמעדיף נייר יכול להדפיס את הדפים ב-iCanPiano Style.
iCanPiano עובד בדפדפן באתר icanpiano.net, והאתר והנגן בעברית. אפליקציה לאייפון ולאייפד בדרך. היא שומעת אתכם מנגנים, דרך המיקרופון או מקלדת MIDI, ויש בה שיעורים קצרים: דקה של הסבר ודקה וחצי של נגינה. השיעורים לא תלויים זה בזה, אז אפשר לקפוץ ישר לשיעור שצריך ומשם ליצירות אמיתיות.
שאלות נפוצות
למה אנשים מפסיקים שיעורי פסנתר?
בסקר הבריטי Making Music מ-2014 הסיבות העיקריות היו אובדן עניין ודברים אחרים שתופסים את הזמן. גם תחושה של חוסר מסוגלות קשורה להפסקה, ומבוגרים מפסיקים הרבה פעמים בשינויים בחיים. לא מצאנו מחקר שבדק את קריאת התווים כסיבה.
כמה ילדים מפסיקים שיעורי מוזיקה?
במחקר מ-2021 על 3,303 תלמידים בבריטניה ובגרמניה, בערך חצי הפסיקו שיעורי מוזיקה ופעילויות מוזיקליות אחרות עד גיל 17. זה כולל את כל הכלים, ונגני פסנתר הפסיקו פחות מנגני גיטרה בגילי 16 ו-17.
האם הנשירה מפסנתר מחמירה?
לא מצאנו לזה עדות. הסקר הבריטי מ-2014 מצא יותר ילדים שמנגנים על כלי מאשר בסקרים הקודמים שלו.
למה מבוגרים מפסיקים לנגן בפסנתר?
מחקר על נגנים חובבים מבוגרים באנגליה מצא שהם מפסיקים בעיקר במעברים בחיים, כמו עבודה חדשה או תינוק, וכשהמוזיקה כבר לא מתאימה למטרות שלהם. הרבה חוזרים אחר כך.
האם iCanPiano ימנע ממני להפסיק?
אף אחד לא יכול להבטיח את זה. iCanPiano Style מוריד מהדף את סימני הדיאז והבמול, כך שיש פחות לפענח ומגיעים מהר יותר ליצירות אמיתיות. קצב ואימון עדיין חלק מהעבודה.