אם קריאה מהדף מרגישה לכם קשה, אתם בחברה טובה. הרבה פסנתרנים שמנגנים יצירות מתקדמות בעל פה עדיין מתקשים לקרוא דף חדש ופשוט. למה קשה לקרוא תווים? כי זה מבקש מהמוח לעשות כמה עבודות באותו רגע, בזמן אמת, בלי אפשרות לעצור. כשרואים מה העבודות האלה, ברור מה עוזר.
1. יש הרבה מידע בדף אחד
תיבה אחת של מוזיקה לפסנתר יכולה להכיל תריסר תווים ויותר, על שתי חמשות ושני מפתחות, כל אחד עם מקצב משלו. מוסיפים הפסקות, קשתות, דינמיקה ואצבוע, ודף תווים אחד נושא הרבה יותר מידע מדף טקסט. לקרוא אותו במהירות של המוזיקה זו מיומנות אמיתית, לא כישרון שיש או אין.
2. כל תו דורש מחשבה שנייה
בתווים רגילים המיקום של התו לא מספר את כל הסיפור. צריך לבדוק גם את סימני המפתח, כל סימן היתק קודם בתיבה, וכל סימן בקר. המחשבה השנייה הזאת, שחוזרת על כל תו, היא הבלם הגדול ביותר של מהירות הקריאה.
- פה דיאז: החצי הימני שחור. מנגנים את הקליד השחור מימין לפה.
- סי במול: החצי השמאלי שחור. מנגנים את הקליד השחור משמאל לסי.
- סי בקר: בלי סימן בקר. תו שכולו שחור או כולו לבן מנוגן על קליד לבן.
המחשבה השנייה נעלמת
בתווי iCanPiano המחשבה השנייה הזאת נעלמת: התו עצמו מראה אם הוא קליד שחור, ואיזה.
3. שתי ידיים, שני מפתחות, רגע אחד
רוב הנגנים קוראים במפתח סול הרבה יותר מאשר במפתח פה, אז יד שמאל מפגרת מאחור. קריאה של שתי החמשות יחד מכפילה את העומס, בדיוק ברגע שצריך להמשיך.
4. העיניים רוצות להסתכל על הידיים
קפיצות רחבות מפתות להסתכל למטה על המקלדת, וכל מבט למטה עולה במקום על הדף. קוראים חזקים מוצאים את הקלידים לפי התחושה ומשאירים את העיניים על התווים, קצת לפני מה שהם מנגנים.
5. רוב התרגול מאמן זיכרון, לא קריאה
ללמוד יצירה אחת במשך שבועות מאמן את הזיכרון ואת האצבעות. זה עושה מעט מאוד לקריאת מוזיקה חדשה, כי אחרי כמה ימים כבר לא קוראים. קריאה מהדף משתפרת רק כשקוראים מוזיקה שלא ראיתם אף פעם.
מה באמת עוזר
- לקרוא קצת מוזיקה חדשה וקלה כל יום, בלי לעצור.
- לשמור על פעמה יציבה ולקבל תווים לא נכונים בקריאה הראשונה.
- להסתכל קדימה ולמצוא את הקלידים לפי התחושה.
- לקרוא הרבה את יד שמאל לבד, כדי לסגור את הפער עם יד ימין.
- להוריד את הפענוח: לקרוא מוזיקה שבה כל קליד שחור כבר נראה בתוך התו.
נסו את מבחן ההחלפה
הדרך הטובה ביותר לשפוט היא להרגיש את זה בידיים. הנגן מאפשר לעבור בכל רגע בין תווים רגילים לתווי iCanPiano, כך שאפשר להשוות את השניים על אותן תיבות.
- פתחו את הנגן והעבירו למסך מלא, כך שהתווים גדולים וברורים.
- נגנו כמה שורות בתווים רגילים. יד אחת מספיקה: התחילו ביד ימין, ותנו לנגן לנגן את יד שמאל אם תרצו.
- עברו לתווי iCanPiano ונגנו שוב את אותן שורות. שימו לב לזרימה, ולכמה פחות טעויות יש.
- עכשיו עשו את ההפך עם שורות חדשות: קודם תווי iCanPiano, אחר כך תווים רגילים. כך הזיכרון לא יכול להסביר את ההבדל.
לאט או מהר, יד אחת או שתיים, עם הנגן או לבד: כל וריאציה עובדת, אז בחרו מה שמתאים לכם.
שאלות נפוצות
למה אני כל כך גרוע בקריאה מהדף אם אני מנגן יצירות קשות?
נגינה של יצירה שלמדתם משתמשת בזיכרון; קריאה מהדף משתמשת בקריאה. אלה שתי מיומנויות שונות. קריאה של מוזיקה חדשה וקלה כל יום בונה את מיומנות הקריאה מהר.
קריאה מהדף היא כישרון?
לא. זו מיומנות שגדלה עם כמות המוזיקה החדשה שקוראים. נגנים שקוראים הרבה, כמו פסנתרני כנסייה ומלווים, הופכים לקוראים חזקים.
זה נהיה קל יותר?
כן. עם קריאה קבועה, הדפוסים מתחילים לקפוץ לעין והפענוח הופך לאוטומטי. כשמורידים את חידת הדיאזים והבמולים, כמו בתווי iCanPiano, ההבדל מורגש כמעט מיד.