איך קוראים דיאזים ובמולים בתווים לפסנתר

הרבה פסנתרנים קוראים את התווים על החמשה מספיק טוב, ועדיין מרגישים איטיים ולא בטוחים. לעתים קרובות הסיבה היא לא התווים עצמם, אלא הדיאזים והבמולים. המדריך הזה מסביר איך קוראים דיאזים ובמולים בתווים לפסנתר, מאיפה הם מגיעים, ואיך מוצאים כל פעם את הקליד השחור הנכון.

מה המשמעות של דיאז, במול ובקר

• דיאז (♯) מגביה תו בחצי טון: מנגנים את הקליד הצמוד מימין.
• במול (♭) מנמיך תו בחצי טון: מנגנים את הקליד הצמוד משמאל.
• בקר (♮) מבטל דיאז או במול: מנגנים את הקליד הלבן בשם של התו.

בפסנתר, חצי טון הוא הקליד הבא מיד, שחור או לבן. לכן פה דיאז הוא הקליד השחור מיד מימין לפה, וסי במול הוא הקליד השחור מיד משמאל לסי. רה דיאז ומי במול הם שני שמות לאותו קליד שחור.

בפשטות, דיאז הוא הקליד הבא למעלה ובמול הוא הקליד הבא למטה. בדרך כלל זה קליד שחור, אבל לא תמיד: הקליד שמעל מי הוא פה, ולכן מי דיאז מנוגן על פה, והקליד שמתחת לדו הוא סי, ולכן דו במול מנוגן על סי.

שני מקומות להסתכל: סימני המפתח וסימני ההיתק

דיאזים ובמולים מופיעים בשני מקומות. סימני המפתח, בתחילת כל שורה, חלים על כל היצירה ובכל האוקטבות. סימני היתק, שנכתבים ממש לפני תו, חלים רק עד סוף אותה תיבה. כדי לדעת מה לנגן צריך לבדוק כמה דברים בבת אחת:

• האם התו הזה מופיע בסימני המפתח בתחילת השורה?
• האם היה סימן היתק על התו הזה קודם בתיבה?
• האם יש סימן בקר שמבטל אותו?
• האם התו מחובר בקשת מהתיבה הקודמת, ושומר על סימן ההיתק שלו?

למה דיאזים ובמולים מאטים

כל בדיקה לוקחת רק רגע, אבל בדף יש הרבה תווים, ובשתי ידיים צריך לעקוב אחרי שתי חמשות בבת אחת. הרגעים הקטנים מצטברים, ומשם מגיעות רוב הטעויות: דיאז שנשכח בסימני המפתח, או סימן היתק שעדיין חל בהמשך התיבה.

הדבר היחיד שתמיד יודעים

יש דבר אחד שפסנתרן תמיד יודע בוודאות: אם הקליד שחור או לבן. אפשר אפילו להרגיש את זה מתחת לאצבעות בלי להסתכל. התווים הרגילים מסתירים את המידע הזה בסימנים שלפני התו או בתחילת השורה. תווי iCanPiano שמים אותו בתוך התו עצמו: הם מכניסים את המקלדת לתוך התווים.

זה הופך את הקריאה לקלה בהרבה, וההבדל אמיתי. אין מה לזכור: אין סימני מפתח להחזיק בראש, אין סימן היתק לגרור עד סוף התיבה, אין סימן בקר לחפש. רואים את התו, ויודעים את הקליד.

• פה דיאז: החצי הימני שחור. מנגנים את הקליד השחור מימין לפה.
• סי במול: החצי השמאלי שחור. מנגנים את הקליד השחור משמאל לסי.
• סי בקר: בלי סימן בקר. תו שכולו שחור או כולו לבן מנוגן על קליד לבן.

אותה מוזיקה: רק תווי הקלידים השחורים משתנים

תווי iCanPiano לא משנים שום דבר אחר. הכול נשאר כמו שאתם מכירים: אותו סולם, אותם תווים באותם מקומות, אותם מקצבים. רק ראשי התווים משתנים. סימני המפתח עדיין מופיעים בתחילת היצירה, כך שיודעים את הסולם, אבל אף פעם לא צריך אותם כדי לפענח תו, כי כל קליד שחור כבר מסומן.

דיאזים ובמולים על קלידים לבנים

כמה דיאזים ובמולים נופלים על קלידים לבנים: מי דיאז הוא פה, סי דיאז הוא דו, דו במול הוא סי ופה במול הוא מי. הם נדירים, אבל מבלבלים הרבה קוראים. בתווי iCanPiano יש שתי מהדורות: מהדורת המלחין שומרת על הכתיב המקורי, ומהדורת הנגן כותבת פשוט את הקליד הלבן שמנגנים.

הידעתם? בכינור, רה דיאז ומי במול יכולים להיות שונים

בפסנתר, רה דיאז ומי במול הם קליד אחד. בכינור או במקהלה לא בהכרח: נגן כלי קשת יכול להניח את האצבע בכל מקום לאורך המיתר, ולפי ההרמוניה והכיוון, שני הצלילים מנוגנים לעתים קרובות קצת אחרת. לפסנתר, המכוון בכיוון שווה, יש רק שנים עשר קלידים באוקטבה, אז שני השמות נפגשים על קליד אחד. לפסנתרן השאלה היחידה שחשובה היא איזה קליד לנגן, ועל השאלה הזאת תווי iCanPiano עונים בתוך התו.

כל המאמרים