יש פסנתרנים ששומעים שיר פעם אחת ומנגנים אותו. אחרים צריכים את התווים מולם. לעתים קרובות כל צד מקנא בשני. נגינה מהשמיעה או קריאת תווים זו לא תחרות: אלה שתי מיומנויות שונות, וכל אחת פותחת דלת שהשנייה לא יכולה.
מה נותנת נגינה מהשמיעה
- חופש לנגן שירים ששומעים, בלי תווים.
- חוש חזק להרמוניה ולליווי.
- אלתור קל ונגינה עם אחרים.
מה נותנת קריאה מהדף
- גישה כמעט לכל הרפרטואר הכתוב, מבאך ועד דביסי.
- ללמוד יצירות חדשות מהר, בדיוק כמו שהמלחין כתב אותן.
- לקרוא מוזיקה שלא שמעתם אף פעם, מה שהאוזן לא יכולה.
למה נגנים נשארים עם אחת בלבד
נגנים מהשמיעה למדו לעתים קרובות מוקדם שהקשבה מהירה יותר מקריאה, אז הפסיקו לקרוא. קוראים למדו לעתים קרובות רק מהדף ולא סמכו על האוזן. בשני המקרים המיומנות החלשה פשוט שימשה פחות.
אם אתם מנגנים מהשמיעה וקוראים לאט
השתמשו באוזן כעוזרת: קראו מוזיקה שאתם כבר מכירים, כך שהאוזן תאשר את מה שהעיניים רואות. קראו כל יום, קצת בכל פעם. והורידו את השלב הקשה ביותר בקריאה לנגנים מהשמיעה, הדיאזים והבמולים, שהם בדיוק מה שהאוזן יודעת והדף מסתיר.
מה שהאוזן יודעת, התו מראה
בתווי iCanPiano הקלידים השחורים נראים בתוך התווים עצמם, כך שהדף סוף סוף מראה את מה שהאוזן כבר יודעת.
- פה דיאז: החצי הימני שחור. מנגנים את הקליד השחור מימין לפה.
- סי במול: החצי השמאלי שחור. מנגנים את הקליד השחור משמאל לסי.
- סי בקר: בלי סימן בקר. תו שכולו שחור או כולו לבן מנוגן על קליד לבן.
אם אתם קוראים טוב ורוצים לנגן מהשמיעה
התחילו במנגינות פשוטות שאתם מכירים, מצאו אותן על המקלדת, ואז הוסיפו צליל בס אחד בכל תיבה. עשר דקות כאלה ביום מאמנות את האוזן כמו שקריאה יומית מאמנת את העיניים.
שאלות נפוצות
עדיף לקרוא תווים או לנגן מהשמיעה?
אף אחת לא עדיפה. המוזיקאים החזקים ביותר משתמשים בשתיהן: באוזן להרמוניה ולחופש, בקריאה לרפרטואר ולדיוק.
מי שמנגן מהשמיעה יכול ללמוד לקרוא תווים?
כן, ומהר, כי הוא כבר מבין איך מוזיקה נשמעת. הכי עוזרים קריאה של מוזיקה מוכרת והורדת חידת הדיאזים והבמולים.