הפסנתר המושווה של באך והכיוון השווה: הפסנתר בכל סולם

פסנתר יכול לנגן בכל סולם, מדו מז׳ור ועד פה דיאז מז׳ור, ולהישמע טוב באותה מידה בכולם. זה לא תמיד היה כך. נדרשו מאות שנים של ניסויי כיוון, ואחד האוספים המפורסמים במוזיקה, הפסנתר המושווה של באך, כדי להגיע לשם.

חידת הכיוון

אם מכוונים כלי מקלדת בקווינטות טהורות לגמרי, שתים עשרה קווינטות עוברות את צליל ההתחלה בכמות קטנה, הקומה הפיתגוראית. משהו צריך לוותר. כיוונים ישנים, כמו הכיוון הממוצע, הפכו את הסולמות הנפוצים ליפים, והשאירו את הסולמות הרחוקים כל כך מזויפים שמוזיקאים פשוט נמנעו מהם.

הכיוון המושווה

בסוף המאה ה-17 מוזיקאים כמו אנדראס ורקמייסטר תיארו כיוונים מושווים: הקומה פוזרה על פני הקווינטות כך שכל סולם נעשה שמיש, אם כי כל סולם שמר על צבע קצת שונה. עכשיו מלחין יכול היה לעבור בכל עשרים וארבעה הסולמות, מז׳ור ומינור.

הפסנתר המושווה של באך

יוהאן סבסטיאן באך כתב פרלוד ופוגה בכל אחד מעשרים וארבעה הסולמות, בשני ספרים, הראשון הושלם ב-1722 והשני בסביבות 1742. הוא לא המציא את הכיוון, וחוקרים עדיין מתווכחים איזה כיוון בדיוק השתמש בו, אבל האוסף הראה מה כלי מקלדת מכוון היטב יכול לעשות. מוצרט, בטהובן ושופן למדו אותו, ופסנתרנים לומדים אותו עד היום.

הפרלוד הראשון באוסף, בדו מז׳ור, נעשה מפורסם בפעם השנייה יותר ממאה שנה אחר כך, כששארל גונו שר מעליו מנגינה: האווה מריה שלו.

הכיוון השווה: קליד אחד, שני שמות

הכיוון השווה מחלק את האוקטבה לשנים עשר חצאי טונים שווים בדיוק. כל סולם נשמע אותו דבר, רק גבוה או נמוך יותר. הוא הפך לכיוון הסטנדרטי של פסנתרים במאה ה-19, וככה הפסנתר שלכם מכוון היום. תוצאה אחת: רה דיאז ומי במול, שכנר עשוי לנגן קצת אחרת זה מזה, הם בדיוק אותו קליד בפסנתר.

למה זה חשוב לקריאה

בפסנתר בכיוון שווה, השאלה היחידה היא איזה משנים עשר הקלידים לנגן. השם של התו, רה דיאז או מי במול, חשוב להרמוניה, אבל היד צריכה רק את הקליד. תווי iCanPiano מראים את הקליד ישירות בתו, כך שמוזיקה בפה דיאז מז׳ור נקראת בקלות כמו מוזיקה בדו מז׳ור. זה בדיוק החופש שבאך חגג.

• פה דיאז: החצי הימני שחור. מנגנים את הקליד השחור מימין לפה.
• סי במול: החצי השמאלי שחור. מנגנים את הקליד השחור משמאל לסי.
• סי בקר: בלי סימן בקר. תו שכולו שחור או כולו לבן מנוגן על קליד לבן.

כל המאמרים