למה יש דיאזים ובמולים במוזיקה? היסטוריה קצרה

למה לפסנתר יש שנים עשר קלידים באוקטבה, כשלחמשה יש רק שבעה שמות של תווים? למה יש דיאזים ובמולים בכלל? התשובה מתחילה אצל היוונים הקדמונים, ומקבלת את צורתה לפני כאלף שנה, במקהלת מנזר באיטליה.

שנים עשר צלילים, שבעה נבחרים

שנים עשר הצלילים ותיקים מהחמשה. לפיתגורס, הפילוסוף היווני, מייחסים את הגילוי שצלילים נשמעים טוב יחד כשהמיתרים שלהם ביחסים פשוטים, כמו 2 ל-1 באוקטבה ו-3 ל-2 בקווינטה. ממשיכים לערום קווינטות, ואחרי שתים עשרה מהן מגיעים כמעט בדיוק לנקודת ההתחלה: משם מגיעים שנים עשר הצלילים של האוקטבה. מתוך השנים עשר, המוזיקה בחרה שבעה שנשמעים טוב במיוחד יחד, ומהשבעה האלה צמחו הסולמות והמודוסים של המוזיקה המערבית.

נזיר, מקהלה וחמשה לשבעה תווים

בסביבות שנת 1000 היתה לנזיר גואידו מארצו בעיה: המקהלה שלו היתה צריכה ללמוד את המזמורים מהשמיעה, ממורה לזמר, וזה לקח שנים. אז הוא צייר קווים במרחק טרצה זה מזה, הניח את התווים עליהם וביניהם, ונתן להם שמות מהברות בתחילת כל שורה של מזמור ליוחנן הקדוש: אוּט, רה, מי, פה, סול, לה. בשיטה שלו אפשר היה להכשיר זמר בשנה או שנתיים במקום עשר. מאוחר יותר נוסף סי, ואוּט הפך לדו. החמשה של גואידו נבנתה לשבעת התווים של הסולם: כל קו ורווח הוא אחד מהם, בלי מקום לשום צליל ביניהם.

הבמול הראשון: b עגול

את התו סי שרו בשתי גרסאות, אחת רכה ונמוכה ואחת קשה וגבוהה. הסופרים כתבו את הסי הרך כאות b עגולה ואת הסי הקשה כאות מרובעת. ה-b העגול הפך לסימן הבמול שלנו, וה-b המרובע הפך גם לסימן הבקר וגם, מאוחר יותר, לדיאז. לכן הבמול עדיין נראה כמו b קטן.

יותר סולמות, יותר סימנים

ככל שההרמוניה העשירה והמוזיקה עברה בין יותר סולמות, הצלילים שביניהם נדרשו יותר ויותר. במקום לתכנן את החמשה מחדש, המוזיקאים שמרו על שבעת המיקומים והוסיפו סימנים לפני התווים. את הסימנים שיצירה השתמשה בהם כל הזמן אספו לתחילת כל שורה: סימני המפתח. כתב התווים המשיך להשתנות בכל תקופה, בצורת התווים, במקום שבו נכתבו הסימנים ובכללים כמה זמן הם חלים.

המקלדת הולכת אחרי החמשה

כלי המקלדת התפתחו באותה דרך: שבעה קלידים לבנים לשבעת שמות התווים, והצלילים הנוספים נוספו כקלידים שחורים קצרים ביניהם. הפסנתר שאתם מנגנים עליו היום הוא תמונה של שיטת שבעת התווים מימי הביניים, עם חמישה קלידים נוספים.

מה תווי iCanPiano משנים

התווים הרגילים מראים את הקלידים השחורים בעקיפין, דרך סימנים שצריך לזכור. תווי iCanPiano מציירים אותם ישירות: תו על קליד שחור הוא חצי שחור וחצי לבן, והחצי השחור מצביע על הקליד. זה עוד שינוי קטן אחד באלף שנים של שינויים. אנחנו לא רוצים לשבור את המסורת, רק להקל על הקריאה.

• פה דיאז: החצי הימני שחור. מנגנים את הקליד השחור מימין לפה.
• סי במול: החצי השמאלי שחור. מנגנים את הקליד השחור משמאל לסי.
• סי בקר: בלי סימן בקר. תו שכולו שחור או כולו לבן מנוגן על קליד לבן.

כל המאמרים